מנורה מבטחים ביטוח בע"מ נ' רובינסון

פסק דין

בפני תביעה שטרית, בסך של 16,254 ש"ח (קרן, לא כולל הוצאות ושכ"ט). התיק נפתח בהוצאה לפועל (תיק 1721125119), עת הוגש לביצוע שטר חוב עליו חתום הנתבע כערב. הנתבע הגיש התנגדות.

הדיון שהתקיים בפני ביום 19.5.2013 לשמיעת ההתנגדות התנהל באופן בלתי פורמאלי, ובנסיבות, הסכימו הצדדים להכרעה על פי סעיף 79א(א) לחוק בתי המשפט, בלא נימוקים, ובהסתמך על כתבי הטענות, ועל הטענות שעלו בעל פה, שלא לפרוטוקול, כשהוסכם עוד, שסכום פסק-הדין ינוע בין 2,000 ₪ ל-12,000 ₪. כך הסכימו הצדדים, וטוב שכך הסכימו, שכן "יפה כוח פשרה מכוח הדין" (תוספתא, סנהדרין א', ט"ו).

אין חולק, כי אחד, אלכסנדר פרנקל, היה סוכן ביטוח, שבשנת 2005 התקשר עם התובעת בהסכם, לפיו קיבל ממנה מקדמה על חשבון עמלות עתידיות, ומסר כביטחון את שטר החוב נשוא התביעה; הוא קיבל גם עמלות לאורך תקופה מסוימת, ולבסוף סגר את עסקו ונותר חייב לתובעת את סכום השטר. אותו פרנקל העסיק את הנתבע ועוד אדם נוסף, ואלה נאותו לחתום כערבים על שטר החוב, לטובת התובעת. הנתבע הפסיק את עבודתו אצל פרנקל לאחר חודשים ספורים.

טענות הנתבע הן, בקליפת אגוז, כי הוא ערב מוגן (כמשמעותו בחוק הערבות), וכי לפיכך חבותו היא לכל היותר למחצית מסכום החוב; כי לא מוצו ההליכים נגד מר פרנקל, וכי לפיכך לא ניתן כלל לתובעו בשלב זה; כי התובעת לא עמדה בחובות הגילוי הקבועות בחוק הערבות, וכי לפיכך יש לפוטרו מערבותו כליל; כי מאז חתם על השטר ועד שהוגש השטר לביצוע חלפו 7 שנים, במהלכן נותק כליל הקשר בינו לבין פרנקל, וכי לא ניתן לו כל פירוט אודות הרכב החוב הנטען, בו כלל לא היה מעורב.

טענות התובעת הן, בקליפת אגוז, כי השטר נועד גם לביטחון עבור חובות עתידיים, ככתוב בו במפורש; כי הנתבע כלל לא עמד בנטל להראות – ואף לא טען את הדברים בתצהירו – כי מתקיימים התנאים העשויים להקנות לו הכרה כערב מוגן; וכי לפיכך עליו לשאת במלוא סכום השטר.

"פסיקה בדרך של פשרה פירושה שבית המשפט לא ידרש להכריע את הדין ולתת פסק דין על פי קביעה שבעל דין זה או אחר צודק במחלוקת על פי הוראות החוק או הדין אלא משמעותה שביהמ"ש יתן פסק דין על דרך הביניים והמיצוע שבין טענות שני הצדדים." (ר' ת.א. (ב"ש) 187/93 – פרץ אשר נ. קופ"ח של ההסתדרות, תק-מח 95(3), 240).

מהסכמת הצדדים, כאמור, יש לראות את כל אחד מן הצדדים כמי שמבקש לסיים את הסכסוך שנתגלע בינו לבין חברו בדרך של פשרה ולא בהכרעה שיפוטית חדה ונוקבת. הסכמה זו טומנת בחובה את נכונותו של כל צד שלא לעמוד בתוקף על כל טענותיו בבחינת "ייקוב הדין את ההר", אלא לקבל מענה הולם למכלול הסיכונים והסיכויים העומדים בפניו.

לאחר ששקלתי את הסיכויים והסיכונים של שני הצדדים (ראה רע"א 5192/01 די וורולי נ' הלין (תק-על 2002(1), 408)), ועיינתי בכתבי הטענות ובטענות הצדדים ובמסמכים שלפני, הנני קובע שיהיה זה נכון וצודק, כסילוק סופי ומוחלט של כל טענות הצדדים בעניין זה, לחייב את הנתבע לשלם לתובעת סך כולל של 2,400 ש"ח.

סכום זה ישולם תוך 30 יום מהיום, אחרת יצבור הפרשי הצמדה למדד וריבית כדין מהיום ועד לתשלום בפועל. במקרה כזה, יחודשו הליכי ההוצאה לפועל בתיק 1721125119 לגביית הסכום הפסוק, כאמור לעיל.

ניתן היום, י"ג סיון תשע"ג, 22 מאי 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: